אהבה בעיני זו חולשה! 

כך לפחות האמנתי עד לא מכבר. הייתי גאוותנית מדי להודות ברגשותיי, בחולשותיי. 
רגשות וחולשות היו היינו הך בעיני. אני אדם שמפחד מהצל של הרגשות של עצמו. צחוק הגורל, בתור של הרגשות שחולקו לאנשים, עמדתי ראשונה. קיבלתי כמות ענקית של רגשות. אבל העדפתי להשאיר אותן על הכרית, בחלומות, במילים. בזבוז טהור של חומר. תמיד הרגשתי שאני מסתובבת עם כרס של רגשות בין השיניים, מתהלכת בין האנשים עם פצצת רגשות בפנים וברגע הנכון, או ברגע הלא נכון, אתפוצץ ואשטוף את העיר בלבה של רגשות שוצפים.
למרות שמדובר ברגשות טובים, לא ברור לי אם שחרורם זה טוב או רע. אתם יודעים, פצצות, זה נושא רגיש.

אני אדם שעושה וחי "לבד". לא בודד. לבד. טוב לי ככה. אבל ייתכן, רק ייתכן, שאני נלחמת בטבע. שאני רוצה להוכיח שאני לא צריכה אף אחד. אפילו ההליכה הגאוותנית שלי מרמזת שאני לא צריכה אף אחד. שאני שונה. אני נרתעת מההמון. ממסה של אנשים. הרוב לעולם לא יהיה צודק בעיני. אם יש טור ארוך של אנשים שעומד מול מוצר או שירות חדש, אבין שזה לא טוב ,שזה לא בשבילי. כל נורמה חברתית שקיימת על פני הכוכב, אני נוהגת לפרק. בדיוק כמו ילד קטן שמפרק מכשיר חשמלי כדי לגלות מה יש בפנים.
 אולי הילדה המרדנית בתוכי צריכה לעצור כשזה מגיע לכוח האהבה?

העליתי את הדברים האלה בפגישה עם אהובה. היא חתכה מיד ל"טראנס אהבה". היא לוותה אותו בצלילים רגועים. בראשי נלחמתי בהם בעזרת צלילי ראפ זועמים. הרגועים נצחו. הקשבתי וניסיתי ולהטמיע את המילים בתוכי. הטראנס מובא מזכרוני כלשונו: 
"הנה מדיטציית ריפוי רבת עוצמה שתסייע לך לאבד את פחדייך בכל הקשור לאהבה ולנקות את צ'אקרת הלב שלך. בעיניים עצומות ובנשימות עמוקות דמייני ענן של אור, בחרי את הצבע. (כתום). בעודך שואפת, נשמי אנרגית אור מרפאה זו לתוך לבך. התרכזי בליבך לרגע, בעודך מאפשרת לאור לנקות ולסלק כל שליליות שייתכן שגורמת לך לחוש כאב. בנשימה עמוקה, היי מוכנה לאפשר לאור לשאת ולהרחיק כל פחד שיש לך בנוגע לאהבה. היי מוכנה לשחרר את הפחד ולחוש אהבה. כל שעליך לעשות הוא לנשום ולהחזיק בלבך את הכוונה לרפא את עצמך מהפחד מפני אהבה. פשוט היי מוכנה להירפא ואלוהים והמלאכים יעשו את השאר. קחי עוד נשימה עמוקה אחת, שחררי את הפחד מפני האהבה. 
כללי בשחרור זה גם את המחשבות הגורסות שבמידה ואת אהובה, ניתן לתמרן אותך, לרמות אותך, להשתמש בך, לנטוש או לדחות אותך, לרדוף אחריך ולפגוע בך. בנשימה עמוקה נוספת, אפשרי לכל הפחדים הללו מכל תקופות החיים הקודמות שלך להשתחרר ולהתפוגג. 
כעת אפשרי לאור לנקות אותך מכל פחד שיש לך הקשור להענקת אהבה. בנשימה עמוקה, היי מוכנה לשחרר את הפחד הטמון בך הגורס שאם תעניקי אהבה ניתן יהיה לשלוט בך, להתעלל בך, לרמות אותך, לבגוד בך, או לפגוע בכך בכל דרך אחרת. אפשרי לכל הפחדים הללו להשתחרר ולהתפוגג לגמרי, וחושי איך לבך מתרחב וחוזר למצבו האוהב הטבעי. אפשרי לעצמך לשחרר כל טינה וחוסר סליחה ישנה כלפי אלא שדומה ופגעו בך במערכות יחסים אוהבות.
היי מוכנה לשחרר חוסר סליחה כלפי אמך, אביך, דמויות הורים אחרות, קרובי משפחה, חברי ילדות, ידידים מגיל הנעורים, אהבתך הראשונה, כלפי אנשים שאהבת, שותפים לחיים. אפשרי לכל הפגיעות והכאבים והאכזבות שלך הקשורים לאהבה להתנקות ולהתפוגג לגמרי. אינך רוצה בכאב, אינך זקוקה לו ובנשימה עמוקה נוספת, הוא עולה אל האור שם הוא מותמר ומטהר. רק השיעורים נשארו, והמהות הטהורה של האהבה המוכל בכל מערכת יחסים, מכיוון שמהות זו היא הדבר הנצחי והאמיתי היחיד הקים במערכות יחסים שלך.
דמיינתי שהאור הכתום נכנס ללב ושם הוא מצמיח ידיים משלו שמנסות בכוח לפתוח את חדרי הלב הקשוחים והסגורים שצבעם (בורדו). הצבע נעלם בגרון ויוצא החוצה לאוויר, וכעת הלב נשאר בצבע (אדום בהיר ורדרד). 
כעת בנשימה עמוקה נוספת, אפשרי לאור לנקות אותך לגמרי. היי מוכנה לשחרר כל חוסר סליחה שאפשר שיש לך כלפי עצמך בכל הקשור לאהבה. היי מוכנה לסלוח לעצמך על שבגדת בעצמך, שהתעלמת מהאינטואיציה שלך, על שלא דאגת לרווחה הגבוהה ביותר שלך. (דמיינתי את עצמי שוכבת עם בחורים בלי שום רגש, והיה לי קל לסלוח לעצמי על כך כי זה אנושי). 
העניקי לעצמך חיבוק דמיוני, הבטיחי לעצמך הפנימי ששוב לא תאפשרי לעצמך בגידה עצמית לעולם. כעת את מחויבת לפעול על פי האינטואיציה שלך ויכולת ההבחנה שלך, כדי שלא תוכלי שוב לעולם לנהל מערכת יחסים שעלולה לפגוע בך. שחררי לגמרי כל חוסר סליחה כלפי טעויות שאת חושבת שעשית במערכות היחסים שלך, ובכלל זה מערכת היחסים שלך עם עצמך. ובנשימה מטהרת ועמוקה נוספת, חושי את עצמך נרפאת, שלמה, ומוכנה ליהנות מהאהבה שהיא האמת של מי שאת. (משפט זה נחרט בתודעתי). כאשר אנו מאבדים את הפחד שלנו מפני האהבה, אנו הופכים מודעים יותר לעושר ולשפע הרגשות המהווים חלק מהחוויה האנושית שלנו.

פקחתי את עיני. אמרתי לאהובה שלא ממש אהבתי את הסשן כי הייתה בי הרבה ציניות והתנגדות אליה. ואז סיפרתי איך המשפט האחרון "אני מוכנה ליהנות מהאהבה שהיא האמת של מי שאני" מצא חן בעיני. כי בפנים עמוק, שלא כלפי חוץ, האמת שלי עצמי הופכת אותי בהחלט לראויה לאהבה. וזה מה שצריך לעבוד בשבילי. להיזכר שבפנים אני אדם טוב שמתרגש עד דמעות ממחוות אנושיות וממעשים טובים ומסיפורי הצלחה כנגד כל הסיכויים. שבפנים יש לי חיוך ענקי עם המון שמחות ומסיבות ושום עצב. שום רוע. בפעמים הבודדות שחשתי בו, ללא סיבה, ויצאתי איתו החוצה, זה הוקרן ואנשים נמשכו אלי כמו מגנט. ונהניתי מכל רגע שחייתי ונשמתי. וזו אני האמיתית! 
יצאתי מהקליניקה  של אהובה ונסעתי למרכז עזריאלי. אני שונאת קניונים אבל בכל זאת. נראיתי יפה. הרגשתי יפה. הרגשתי טוב. ראיתי בחור שדימיתי לחשוב שהוא ארי, האהבה המיועדת שלי. האטתי את צעדיי. 
כשהוא יצא מהחנות, מבטינו נפגשו. מיד השפלתי את מבטי. הוא היה נאה מאוד. התביישתי להסתכל בו. קצת התחרטתי, עקבתי אחריו, בסוף מצאתי אותו בקומה השנייה. ציפיתי שנפגש שוב. לפתע שמתי לב שהליכתו קצת שפופה ולא גברית ונמלכתי בדעתי. גם המבט שלו היה קצת עצוב ומחוסר בטחון. ארי נעלם במטה קסם.

נכנסתי לחנות דיסקים. בחור נפנה אלי, צעיר מאוד, חשבתי שאולי הוא מוכר שמבקש לדעת מה אני רושמת ביומני. (רשימת דיסקים להורדה, מודה). הישרתי אליו מבט מאוד רצחני, כמעט מצמית. עיני שאלו אותי לרצונו. הוא שאל אם אני ממהרת. אתה באמת חושב שאני אענה לך? הקול שלי היה רציני ואלים. הוא לא ידע מה לומר. "פשוט לך ממני, לך, ואל תחזור". פטרתי אותו בכעס. הוא הלך ממני, נבוך.  כעסתי על עצמי שפגעתי בו.

אז זה עובד או לא, טראנס האהבה? אני יודעת, צריך לתרגל את זה. אולי צריך תרגיל מיוחד למשמעת עצמית שיגרום לנו לעשות את התרגילים האלה שאני לומדת? כי אם אני לא מתרגלת את מה שקורה במפגשים, כאילו לא עשיתי כלום, זה לא יהיה אפקטיבי. ואני הרי לא מתרגלת אותם, אני רק מתעדת אותם. אם היה תרגיל כזה שהיה גורם לי לרצות לעשות ולהיזכר בתרגילים, זה היה עובד, בזה אני בטוחה. אני יודעת מה יעשה לי טוב, ומכוח הרגל העצלנות שלי, אני לא עושה אותם.
רגע. אז מה זה באמת אומר? אני רוצה או לא רוצה שינוי? אני רוצה אהבה? אני באמת לא צריכה אף אחד? באמת לא צריכה אהבה? מה, אני בודהה? 
לא, אני לא!