מכתב המלצה דורית

לכל מען דבעי
אני מוצאת לנכון לכתוב לכם כאן, פשוט כי גם אני הייתי במקום הזה.
המקום שאתה מבין שאתה בבעיה רצינית, בעיה שמושכת אותך למטה עמוק (בד"כ יש לה נטייה גם לסחוב עמה טפילים נוספים שרק מכבידים על כובד משקלה ובעיקר על נפשכם וחייכם), תחושת המחנק שאתה חש בכל בוקר רק מחדדת את הבלתי נמנע ואתה מבין שאין מנוס, כי מכאן אתה חייב ללמוד כיצד אתה מטפס למעלה. 
אז ייתכן ואת/ה כמוני - רוויית טיפולים פסיכולוגיים/יועצים למיניהם, למודת פרויד/אדלר ותיאוריות הפסיכודינאמיות/ההתפתחויות למיניהן (תוצר של לימודים אקדמאים וכאמור ניסיון אישי), "הילדה הקטנה" שבתוכי כבר לא יכלה לשאת עוד רגע של ישיבה מול פסיכולוג מהנהן, ונבירה בתיבת הפנדורה של גיל 3 (הפתרון אגב, תמיד יהיה קשור לעובדה שלא ינקתי/אכלתי בננה/שיחקתי בבובות יותר מדיי:). מאידך, כאישה שמגדירה את עצמה כאדם רציונלי, לא שמעתי מימיי על דמיון מודרך, וגם לאחר ששמעתי הבעתי לא מעט ספקות, זה היה נראה לי מהצד על פניו כעבודת אלילים ותו לא.
הגעתי לאהובה בתקופה מאוד קשה ולאחר שמצאתי את עצמי במקום נמוך מאוד, הייתי בתהומות של עצמי ולא ידעתי מה יכול להרים אותי מהם. למזלי, התבונה הפנימית שלי הנחתה אותי להיות פתוחה וכנה, והשאר כבר יגיע.
והשאר אכן הגיע - בדמותה של אישה נפלאה ומופלאה, שכל מילה שאכתוב עליה נדמה שתחטא לאדם הנדיר שהיא, לטוב ליבה וליכולות האדירות שלה לקחת את הקשה ביותר ולהפוך אותו לדבר חיובי וצומח.
העבודה עם אהובה הייתה מקור הכוח שלי באותה תקופה, והניבה תוצאות שמשמעותן שינוי אמתי של חיי, לרבות רכישת
מקצוע, אמונה בעצמי וביכולותיי והיכולת להביט למציאות בעיניים ולחייך - גם אם בציניות, וגם אם לא תמיד היא נעימה, אני מסוגלת היום להכיר בעצמי כפי שאני, להבין שהרבה מהקושי שלי נובע מהפרשנות שאני נותנת לדברים, ולא לוותר לעולם על ה"אני" האמתי שלי.
אני מודה לאהובה מקרב לבי, על האדם הנפלא שהיא ועל ההזדמנות שניתנה לי להכניסה לתקופה קצרה לתוך חיי.
בהצלחה לכולנו
דורית